<h1>ספר הנייר הלכ' נחלות</h1>
<h2>דף קי:</h2>
וכי ירתי אחי ואחי דאבא, היכא דמן אב אינון, אבל מן האם לא ירתי דמשפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב [במדבר א'] למשפחותם לבית אבותם. ובן הוא דירית לאימיה, אבל אמה לברה לא ירתא. ובנין היכי דחזו למירת בנכסי האב הכי ירתין בנכסי האם. ובנין ובנתא חד דינא להון דכתיב [במדבר ל"ו] וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו', וק"ו לבן שיפה כחו בנכסי אביו, ומה להלן בן קודם לבת אף כאן בנכסי האם בן קודם לבת. והילכתא בנות האחין קודמין לבני האחיות בנחלה.
<h2>דף קיד:</h2>
והבעל בנכסי אשתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק, כיצד רחל ראוייה לירש לבן אביה מת לבן רחל יורשתו, והויא לה מוחזקת לכי מייתא רחל יעקב בעלה יורשה, וכי מיית יעקב מורית הני נכסי לבני זלפה או לכל מי שירצה. אבל מתה רחל בחיי אבוה דלא איתחזק בנכסי לבן אבוה ואח"כ מת לבן דהויא לה רחל ראוייה לכי מיית לבן אין יעקב יורש כלום אלא יוסף ובנימין יורשין שאין הבעל בנכסי אשתו נוטל בראוי כבמוחזק. והיבם בנכסי אחיו אינו נוטל בראוי כבמוחזק, כיצד שמעון וראובן ראויין לירש את יעקב אביהם, מת יעקב וירשוהו אותו בניו ואחריו מת ראובן בלא בנים ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן אחיו, נוטל חלקו וחלק ראובן, אבל מת ראובן בחיי יעקב דהוה ליה ראובן ראוי ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן בחיי יעקב או אף לאחר מותו אין שמעון נוטל בנכסי יעקב אלא מנתא חדא. ולעניין האם אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן אביו, כיצד ראובן ראוי לירש את לאה אמו ולאה ראויה לירש את לבן אביה מת לבן וירשתו בתו והויא לה מוחזקת, מתה לאה וי(ו)רשה ראובן בנה ומת ראובן בלא בנים אחיו מן האב יורשין אותו. אבל מת ראובן ואחר מתה לאה אמו חנוך בנו יורש נכסי לאה ומוריש לאחי אביו מן האב, ואם מת ראובן בלא בנים ויש לו אחים מן האב ואחים מן האם [אין אדם] יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב. ופסיק בשאלתות דמר יהודאי גאון, ראובן הוה ליה בני וחד מינייהו בכור ושכיב בוכרא בחיי ראובן אבוהי ושבק בני וברתא קטנה ושכיב ראובן ושבק ממונא וקתבעין בני בריה [דראובן חלק בכורה בנכסי דראובן דינא הוא דשקלין בני בריה דראובן חלק בכורה ואע"ג דשכיב ראובן] בחיי אביו וברתא לית לה עישור ניכסי [אלא בנכסי] דאבוה אבל לא בנכסי דאימא, ומסלקין לה בזוזי כד הוית לגבר.
<h2>דף קטו.</h2>
סדר נחלות כך הוא, [במדבר כ"ז] ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם [את] נחלתו לבתו, ואם אין לו בת ונתתם [את] נחלתו לאחיו, ואם אין [לו] אחים ונתתם [את] נחלתו לאחי אביו, ואם אין אחים לאביו ונתתם [את] נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה. בן קודם לבת, יוצאי ירכו של בן קודמין לבת, בת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין, האחין קודמין לאחי האב. זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, האב קודם לכל יוצאי יריכו. ולא מיבעיא היכא דשבק בנין דאינון ירתין אלא אפילו היכא דשבק בני ובנתא בני ירתין בנתא לא ירתין מדקאמר רחמנא ובן אין לו והעברתם, טעמא דליכא בן הא איכא בן בן ירית ואע"ג דאיכא בת, והיכא דשכיב בן בחיי אביו ויש לו בן ויש לו אחיות בן הבן ירתי בן הבת לא ירתי דירושה דבן היא ואע"ג דשכיב בן ירתיה לאבוה בקבריה ומורית להו להני בניה. ולא מיבעיא בר ברא דהוה ירית קמיה ברתא אלא אפי' בת ברא ירית מקמיה ברתא דכתיב ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן ובת בן הבן מניין ת"ל ובן אין לו עיין עליו, והיכא דליכא ירתי דבן, בת ירתא מקמיה אבא. ולא מבעיא בת דקדמא מקמיה אבא אלא אפילו שכיבא בת בחיי אבוה ואית לה בן או בת אינון ירתין. וכמה דאיתא יוצאי יריכה של בת מהדרינן דאינון קדמין לאב, דתניא בת אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובן בת הבת מניין ת"ל עיין עליו. והיכא דשכיב ולא שבק לא בן ולא בת ולא יוצאי יריכם ואית ליה אחוהי למיתנא ואית ליה אבא, אבוה ירית אחוהי לא ירתי דהאב קודם לכל [יוצאי] יריכו. והיכא דלית אבא למיתנא ואית ליה אחין אחיו דיליה ירתין מקמיה אחוהי דאבא וכל יוצאי יריכו של אחיו קודמין לאחוה דאבא. והיכא דליכא אחיו ולא יוצאי יריכו אחי אבא ירתין, ואי ליכא אחי דאבא ולא יוצאי יריכו מהדרינן אקרוב ממשפחתו.
<h2>דף קטז:</h2>
בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים דבעינן יכיר וליכא, וכגון דהוו להו תלת או ארבע נשים ומת קודם דילדו. בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דה"ל בכור ופשוט והוה מיעברא דביתהו ומת איהו ושבק מאה וחמשין זוזי, היכי שקיל האי בוכרא מהני מאה וחמישין זוזי חמשין מחלק בכורה כאילו לא הוו אלא תרין, והנך מאה דאישתיירו לה פלגין בתלת חלוקין בשוה עם דין דאיתייליד אחר מיתת אבוהי, והיינו דאינו ממעט בחלק בכורה. תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל וממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דאית ליה לראובן בכור ופשוט והדר ה"ל ברא אחרינא ומית ראובן ביומא דאיתייליד ובתר כן מית בההוא יומא אותו תינוק, לא תימא דפלגין הני בכור ופשוט נכסי תרי תלתי לבוכרא ותילתא לפשוט אלא פלגין בארבע חולקין כאילו הוה תינוק בן יומיה קיים ושקיל בוכרא פלגא ופשוט ריבעא, והנך ריבעא אחרינא פלגין בכור ופשוט בשוה, ודווקא תינוק בן יום אחד אבל עובר לא דכתיב [דברים כ"א] וילדו לו ילוד אין עובר לא. והיכא דשכיב בוכרא בחיי אבוהי ושבק בני או בנתא שקלין חלק בוכרא דאבוהון בהדי אחי דאבוהון, דתנן [קט"ז ע"ב] בנות צלפחד נטלו בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחי אביהן [בנכסי] חפר אבי אביהן וחלק בכורה שהרי צלפחד בכור. בכור נוטל פי שנים בזרוע ולחיים וקיבה [קכ"ג ע"ב]. הניח להם אביהן פרה מוחכרת או מושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים. אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים. מת הזקן אבי אביהן הג' בנים יורשין חצי הנחלה והבת לבדה יורשת חצי האחר.
<h2>דף קכב:</h2>
והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביהן. והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהו, שנ' [דברים כ"א] והיה ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר, ותנן [קכ"ו ע"ב] האומר איש פלוני [בני] בכור אינו נוטל פי שנים, איש פלוני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור בתוספת כל שהו דבריו קיימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דאין דבריו בלשון ירושה כלום, אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין והמחלק לשון מתנה הוא. בכור דפליג בהדי אחוה בחדא מילתא ושקיל מנתא כפשוט ולא תבע פי שנים אחולי אחיל לבכירותיה לית ליה למיתבע בשארה חלק בכורה, כדאמר [קכ"ו ע"ב] רב אשי למר זוטרא דהואיל דויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן. בכל מקום בן קודם לבת ואפילו בנכסי האם, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם וכן הלכה.
<h2>דף קכג:</h2>
בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים דבעינן יכיר וליכא, וכגון דהוו להו תלת או ארבע נשים ומת קודם דילדו. בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דה"ל בכור ופשוט והוה מיעברא דביתהו ומת איהו ושבק מאה וחמשין זוזי, היכי שקיל האי בוכרא מהני מאה וחמישין זוזי חמשין מחלק בכורה כאילו לא הוו אלא תרין, והנך מאה דאישתיירו לה פלגין בתלת חלוקין בשוה עם דין דאיתייליד אחר מיתת אבוהי, והיינו דאינו ממעט בחלק בכורה. תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל וממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דאית ליה לראובן בכור ופשוט והדר ה"ל ברא אחרינא ומית ראובן ביומא דאיתייליד ובתר כן מית בההוא יומא אותו תינוק, לא תימא דפלגין הני בכור ופשוט נכסי תרי תלתי לבוכרא ותילתא לפשוט אלא פלגין בארבע חולקין כאילו הוה תינוק בן יומיה קיים ושקיל בוכרא פלגא ופשוט ריבעא, והנך ריבעא אחרינא פלגין בכור ופשוט בשוה, ודווקא תינוק בן יום אחד אבל עובר לא דכתיב [דברים כ"א] וילדו לו ילוד אין עובר לא. והיכא דשכיב בוכרא בחיי אבוהי ושבק בני או בנתא שקלין חלק בוכרא דאבוהון בהדי אחי דאבוהון, דתנן [קט"ז ע"ב] בנות צלפחד נטלו בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחי אביהן [בנכסי] חפר אבי אביהן וחלק בכורה שהרי צלפחד בכור. בכור נוטל פי שנים בזרוע ולחיים וקיבה [קכ"ג ע"ב]. הניח להם אביהן פרה מוחכרת או מושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים. אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים. מת הזקן אבי אביהן הג' בנים יורשין חצי הנחלה והבת לבדה יורשת חצי האחר.
<h2>דף קכה:</h2>
והבעל בנכסי אשתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק, כיצד רחל ראוייה לירש לבן אביה מת לבן רחל יורשתו, והויא לה מוחזקת לכי מייתא רחל יעקב בעלה יורשה, וכי מיית יעקב מורית הני נכסי לבני זלפה או לכל מי שירצה. אבל מתה רחל בחיי אבוה דלא איתחזק בנכסי לבן אבוה ואח"כ מת לבן דהויא לה רחל ראוייה לכי מיית לבן אין יעקב יורש כלום אלא יוסף ובנימין יורשין שאין הבעל בנכסי אשתו נוטל בראוי כבמוחזק. והיבם בנכסי אחיו אינו נוטל בראוי כבמוחזק, כיצד שמעון וראובן ראויין לירש את יעקב אביהם, מת יעקב וירשוהו אותו בניו ואחריו מת ראובן בלא בנים ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן אחיו, נוטל חלקו וחלק ראובן, אבל מת ראובן בחיי יעקב דהוה ליה ראובן ראוי ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן בחיי יעקב או אף לאחר מותו אין שמעון נוטל בנכסי יעקב אלא מנתא חדא. ולעניין האם אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן אביו, כיצד ראובן ראוי לירש את לאה אמו ולאה ראויה לירש את לבן אביה מת לבן וירשתו בתו והויא לה מוחזקת, מתה לאה וי(ו)רשה ראובן בנה ומת ראובן בלא בנים אחיו מן האב יורשין אותו. אבל מת ראובן ואחר מתה לאה אמו חנוך בנו יורש נכסי לאה ומוריש לאחי אביו מן האב, ואם מת ראובן בלא בנים ויש לו אחים מן האב ואחים מן האם [אין אדם] יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב. ופסיק בשאלתות דמר יהודאי גאון, ראובן הוה ליה בני וחד מינייהו בכור ושכיב בוכרא בחיי ראובן אבוהי ושבק בני וברתא קטנה ושכיב ראובן ושבק ממונא וקתבעין בני בריה [דראובן חלק בכורה בנכסי דראובן דינא הוא דשקלין בני בריה דראובן חלק בכורה ואע"ג דשכיב ראובן] בחיי אביו וברתא לית לה עישור ניכסי [אלא בנכסי] דאבוה אבל לא בנכסי דאימא, ומסלקין לה בזוזי כד הוית לגבר.
ובכור אינו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ולא בשבח כגון בנה בתי' ולא אשלמינון ונטע כרמי' ולא נסיב אבוה פריה בחייה לא שקיל פי שנים. והלכתא אינו נוטל פי שנים לא בהלואה ולא ברבית דכתיב [דברים כ"א] בכל אשר ימצא לו והא ליכא, כיצד אינו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו אבל לא בנכסי אבי אביו, ואם היה אף אביו בכור נוטל פי שנים בנכסי [אבי] אביו. [ה"ד] ראוי [ומוחזק] יעקב ראוי לירש את יצחק, מת יצחק והחזיק יעקב נכסיו הוה ליה יעקב מוחזק, מת יעקב נוטל ראובן פי שנים בנכסיו, מת יעקב בחיי יצחק אביו, ראובן נוטל פי שנים בנכסי יצחק אבי אביו, ואע"ג דיעקב ראוי היה דלא אחזיק בנכסי יצחק דה"ל ראובן בכור בן בכור אבל בן פשוט אינו נוטל פי שנים בנכסי יצחק אבי אביו.
והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביהן. והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהו, שנ' [דברים כ"א] והיה ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר, ותנן [קכ"ו ע"ב] האומר איש פלוני [בני] בכור אינו נוטל פי שנים, איש פלוני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור בתוספת כל שהו דבריו קיימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דאין דבריו בלשון ירושה כלום, אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין והמחלק לשון מתנה הוא. בכור דפליג בהדי אחוה בחדא מילתא ושקיל מנתא כפשוט ולא תבע פי שנים אחולי אחיל לבכירותיה לית ליה למיתבע בשארה חלק בכורה, כדאמר [קכ"ו ע"ב] רב אשי למר זוטרא דהואיל דויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן. בכל מקום בן קודם לבת ואפילו בנכסי האם, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם וכן הלכה.
<h2>דף קכו:</h2>
והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביהן. והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהו, שנ' [דברים כ"א] והיה ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר, ותנן [קכ"ו ע"ב] האומר איש פלוני [בני] בכור אינו נוטל פי שנים, איש פלוני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור בתוספת כל שהו דבריו קיימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דאין דבריו בלשון ירושה כלום, אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין והמחלק לשון מתנה הוא. בכור דפליג בהדי אחוה בחדא מילתא ושקיל מנתא כפשוט ולא תבע פי שנים אחולי אחיל לבכירותיה לית ליה למיתבע בשארה חלק בכורה, כדאמר [קכ"ו ע"ב] רב אשי למר זוטרא דהואיל דויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן. בכל מקום בן קודם לבת ואפילו בנכסי האם, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם וכן הלכה.
האומר איש פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים, איש פלוני בכור הוא לא יטול פי שנים, ודילמא בוכרא דאימא קאמר דגמירי בוכרא דאימא בוכרא קרו ליה. טומטום שנקרע ונמצא זכר בכור הוא ואינו נוטל פי שנים דבעינן בשעת הוייא דליהוי בן וליתיה דכתיב [דברים כ"ה] והיה הבכור אשר תלד וליכא. ובוכרא דזבין חילק בכירותיה מקמיה דליפלגו אחיה לא הוה זביני' זביני. ואלמון דנסיב בתולה והוה ליה מינה בכור הוי בכור לכהן ואינו בכור לנחלה דכתיב [שם כ"א] כי הוא ראשית אונו ולא אונה, וה"מ דאית ליה בנין אחריתי או בנתא. ובכור דנוטל פי שנים, ה"מ בנכסי האב אבל האם לא שקיל דכתיב לו משפט הבכורה, משפט הבכורה בנכסי האיש ולא בנכסי האשה.
<h2>דף קכז.</h2>
והילך דיני אשר לו משפט הבכורה. והיכא דשכיב ושבק בני וחד מינהון בכור הוא דשקיל תרין חולקין בכל דיליה, ושלשה נאמנים על הבכור אביו ואמו וחיה, אמו כל שבעה חיה לאלתר. אביו כל ימיו, ואי איכא בכור ופשוט דאיתיילידו כחדא ולא ידעי' הי מינייהו בוכרא כותבין הרשאה זה לזה.
<h2>דף קל:</h2>
והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביהן. והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהו, שנ' [דברים כ"א] והיה ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר, ותנן [קכ"ו ע"ב] האומר איש פלוני [בני] בכור אינו נוטל פי שנים, איש פלוני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור בתוספת כל שהו דבריו קיימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דאין דבריו בלשון ירושה כלום, אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין והמחלק לשון מתנה הוא. בכור דפליג בהדי אחוה בחדא מילתא ושקיל מנתא כפשוט ולא תבע פי שנים אחולי אחיל לבכירותיה לית ליה למיתבע בשארה חלק בכורה, כדאמר [קכ"ו ע"ב] רב אשי למר זוטרא דהואיל דויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן. בכל מקום בן קודם לבת ואפילו בנכסי האם, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם וכן הלכה.
<h2>דף קמב:</h2>
בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים דבעינן יכיר וליכא, וכגון דהוו להו תלת או ארבע נשים ומת קודם דילדו. בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דה"ל בכור ופשוט והוה מיעברא דביתהו ומת איהו ושבק מאה וחמשין זוזי, היכי שקיל האי בוכרא מהני מאה וחמישין זוזי חמשין מחלק בכורה כאילו לא הוו אלא תרין, והנך מאה דאישתיירו לה פלגין בתלת חלוקין בשוה עם דין דאיתייליד אחר מיתת אבוהי, והיינו דאינו ממעט בחלק בכורה. תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל וממעט בחלק בכורה, ה"ד כגון דאית ליה לראובן בכור ופשוט והדר ה"ל ברא אחרינא ומית ראובן ביומא דאיתייליד ובתר כן מית בההוא יומא אותו תינוק, לא תימא דפלגין הני בכור ופשוט נכסי תרי תלתי לבוכרא ותילתא לפשוט אלא פלגין בארבע חולקין כאילו הוה תינוק בן יומיה קיים ושקיל בוכרא פלגא ופשוט ריבעא, והנך ריבעא אחרינא פלגין בכור ופשוט בשוה, ודווקא תינוק בן יום אחד אבל עובר לא דכתיב [דברים כ"א] וילדו לו ילוד אין עובר לא. והיכא דשכיב בוכרא בחיי אבוהי ושבק בני או בנתא שקלין חלק בוכרא דאבוהון בהדי אחי דאבוהון, דתנן [קט"ז ע"ב] בנות צלפחד נטלו בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחי אביהן [בנכסי] חפר אבי אביהן וחלק בכורה שהרי צלפחד בכור. בכור נוטל פי שנים בזרוע ולחיים וקיבה [קכ"ג ע"ב]. הניח להם אביהן פרה מוחכרת או מושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים. אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים. מת הזקן אבי אביהן הג' בנים יורשין חצי הנחלה והבת לבדה יורשת חצי האחר.
